פסק-דין בתיק תע"א 3505-07

1.         התובע הגיש לבית הדין שתי תביעות נגד הנתבעת, האחת- לתשלום פיצויי פיטורין בטענה כי התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו והשניה- לתשלום הפרשי שכר מינימום ולהחזר סכומים שקיזזה הנתבעת משכרו, בגין קנסות תעבורה ו"מקדמות" שהוא לא קיבלם בפועל.

2.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן כדלקמן:

א.         התובע שימש כעוזר נהג בנתבעת ובמהלך תקופת עבודתו אצלה הוא לא החזיק ברישיון נהיגה ולא נהג כלל ועיקר ברכבים שלה.

ב.         לתובע שולם שכר מינימום בהתאם לטבלת שכר המינימום המתאימה ל-6 ימי עבודה, בסך 160 ש"ח ברוטו ליום. בנוסף לשכרו זה, קיבל התובע פרמיה חודשית.

ג.          התובע עבד אצל הנתבעת החל מחודש 12/01 ועד 8/07, קרי למשך 5 שנים ו-9 חודשים, כעובד יומי.

ד.         הנתבעת הפחיתה מתלושי שכרו של התובע סכומי כסף בגין דוחות חניה (קנסות תעבורה) בסכומים משתנים שנעו בין 125 ש"ח עד 250 ש"ח ובסה"כ 850 ש"ח, בחודשים 3/05, 6/06, 9/06, 6/07, 1/07 ו- 2/07.

ה.         בנוסף, הנתבעת ניכתה מתלושי השכר של התובע סכומי כסף שכונו על ידה "מקדמות" בסכום כולל של 4,130 ש"ח (ראה פירוט בעמ' 7 לסיכומי התובע).

            אין חולק גם כי סכום של 3,635 ש"ח מתוך הסכום הנ"ל קיזזה הנתבעת בגין נזק שנטען שנגרם לרכב  של צד ג' מסוג  BMW עקב תאונה שאירעה בינו לבין רכב שבבעלות הנתבעת שהיה נהוג ע"י נהג שהתובע שימש עומר שלו.

ו.          שכרו הממוצע של התובע לחודש, לצורך חישוב זכויותיו, הינו בסך 4,500 ש"ח כולל פרמיה, (ראה עמ' 3 לפרו' מיום 16.6.08 ש' 12,13).

דיון והכרעה

שעות וימי עבודתו של התובע

3.         עיקר המחלוקת בעניין הפרשי שכר מינימום  להם טוען  התובע, מבוסס על טענתו שהוא עבד על פי רוב 5 ימים בשבוע בימים א' עד ה' בין השעות 06:30 ל- 17:00 ולעיתים אף לאחר השעה 17:00 וכי רק לפעמים הוא עבד בימי ו' , לפחות 9 שעות מדי יום, בעוד הנתבעת שילמה לו לפי תעריף שכר מינימום של 6 ימים בשבוע, לפי 8 שעות ליום. גם העד מטעמו, מר חייט, שהתובע שימש עוזר נהג שלו אישר כי בתקופה שהם עבדו יחד, עד לחודש 2/05, הייתה להם הרבה עבודה, 60-70 נקודות איסוף נייר בציר חיפה והצפון, וכי הם עבדו באופן רגיל  משעה 6:00- 6:30 ועד לשעה 17:00- 17:30, וכי רק לעיתים רחוקות הם עבדו בימי ו'.

4.         הנתבעת צרפה גיליונות נוכחות של התובע שמפרטים את הימים בהם עבד מדי חודש, אך בכולם מופיע כי הוא עבד 8 שעות מדי יום.  הממצאים באשר לימי העבודה  בשבוע בהם עבד התובע הובאו בסעיף 18 לסיכומי התובע, ומהם עולה, כי בשנת 2007 התובע עבד בסה"כ  7 חודשים, ב-4 חודשים מהם הוא לא עבד כלל בימי ו' וב-3 החודשים הנותרים הוא  עבד פעם אחת ביום  ו', מידי חודש.

            ביחס לשנת 2006, במשך 6 חודשים לא עבד כלל בימי ו', חודשיים עבד פעם אחת בימי ו', 3 חודשים עבד פעמיים בימי ו' וחודש אחד- 3 פעמים.

            בשנת 2005- חודש אחד לא עבד כלל בימי ו',ב-3 חודשים עבד 3 פעמים בחודש בימי ו',  וביתר החודשים עבד פעם או פעמיים בימי ו'.

            לגבי שנת 2004- התובע עבד בכל החודשים לפעמים פעם אחת, לפעמיים פעמיים ולפעמים 3 פעמים בחודש בימי ו'.

            בשנת 2003- במשך חודשיים לא עבד כלל בימי ו' וביתר החודשים עבד פעם או פעמיים בחודש בימי ו'.

בשנת 2002- במשך 7 חודשים הוא לא עבד כלל בימי ו', 3 חודשים עבד פעם אחת בחודש בימי ו' וחודשיים בהם עבד פעמיים בחודש בימי ו'.

למעשה, מר מרציאנו בעדותו בבית הדין, אישר כי התובע יכל לעבוד בימי ו', אבל הוא בחר לא לעבוד (ראה עמ' 19 לפרו' ש' 12-13).